<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חנניה סגן הכהנים</h1>
<h2>דף קסח.</h2>
ואידך [עדיות פ"ב מ"ג] אף הוא העיד על כפר קטן שהיה בצד ירושלים והיה בו זקן אחד והיה מלוה לכל בני הכפרים וכותב בכתב ידו ואחרים חותמין ובא מעשה לפני חכמים והתירו, ולפי דרכן אתה למד שהאשה כותבת את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו. ובפ"ב דגיטין [כ' ע"ב] מייתינן לה אבעיא דבעי רמי בר חמא, היו מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתוב עליה והרי היא יוצאה מתחת ידו מהו מי אמרינן אקנויי אקני לה ניהליה או דילמא אשה לא ידעה לאקנויי. ומייתי' מהא אביי ודחי לה רבא דילמא זקן שאני דידע לאקנויי. ואתא רבא למיפשט מהא דתנן ערב היוצא לאחר חיתום שטרות, ודחה רב אשי דילמא גברא שאני דידע לאקנויי. והקשו היאך דומה גט לשטרות דילמא חילוק יש דהא שטר אינו [אלא] לראיי' בעלמא מה לי כתב ידו והעדים חותמין על אותו שטר הואיל וחותמין עליו הרי לו חתימת העדים הוא העדות אבל גט דעיקרו בכתיבה מתגרשת וכתב ונתן לה ספר כריתות מנלן דיש ללמוד מכאן ואפילו סיפא דאייתי רב אשי ופשיט מהאשה כותבת את גיטה היאך נלמוד גט משטר דהא אפילו שכר הגט מן התורה על הבעל ליתן כדאיתא בגט פשוט [ב"ב קס"ח ע"א] וכתב ונתן והיאך נלמוד זה מזה ואינו קשה לפי מה שפירשו פי' קדמונ' דהלוה צריך והמוכר צריך ליתן הנייר דכתיב ואקח את ספר הַמִקְנ0ה וקרי ביה ספר המְקַנַה ואע"ג דלוקח (ומוכר) [והלוה] נותנין השכר כדאיתא בפ' גט פשוט, ובפ"א דקידושין [ט' ע"א] ת"ר בשטר כיצד כתב לו על החרס או על הנייר בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי וכו' מתקיף ר' אבא [בר ממל] הא לא דמי האי שטר לשטר זביני, דהתם מוכר כותב שדי מכורה לך, הכא בעל כותב בתך מקודשת לי אמר רבא התם מעניינא דקרא [והכא מעניינא דקרא] התם כתב מוכר ומכר מאחוזתו במוכר תלה רחמנא הכא (בלוקח) [בבעל] תלה רחמנא דכתיב כי יקח ופרכינן התם נמי כתיב שדות בכסף יקנו קרי ביה יַקנו וכו' ואע"ג דמסיק אלא אמר רבא הילכת' נינהו (כיון דהילכת' נינהו) כיון דהילכתא קרא דמוכר כותב שפיר ילפינן אגט אשה מהתם, דלוה נמי דומיא דמוכר הוא, דהא לוה נותן את השכר משום דהנאה דידיה היא ואף הנייר היל' שפיר יליף מהתם, מיהו הא קשיא לי דאמאי לא פרכינן דהא אביי ורבא מאי טעמא לא פשטי מהא דרב אשי דהא מתניתין היא [גיטין כ"ב ע"ב] וליכא למימר לא שמיעא להו דכה"ג פרכ' במס' סוטה הל' ראשונה דארוסה ושומרת יבם [כ"ה ע"א] דאבע' לן התם עוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה או לא, ואתינן למיפשט ממתניתין דארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובת' ודחאה אביי וכן רב פפא. תו אתינ' למיפשטה ממתניתין דאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ודחאה רב יהודא מדסקרתא ומסקנא אמר רב חנינא מסורא ת"ש ואילו שב"ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נש[ת]טה וכו' ומתמהינן וכולהו מאי טעמא לא אמרי מהכא כיון דמשנה היא ושגורה בפי הכל וכה"ג נמי קשה לי בהאשה רבה [שם כ"ד ע"א] אההיא דניסת שלא ברשות דפליג רב ששת אדרב ואמר מאי הוה לה למיעבד, ואותיבו עליה אביי ורבא ועולא ורב שימי בר אשי ורב אשי ורבינא כל אותה משנה דגיטין פ' הזורק [ע"ט ע"ב] לכולהו איכא חד שיטיא או כאבעי ליה לאמתוני או כאבעי לה לאקרויי דהא מותבינן התם ביבמות [קי"ד ע"א] אפלוגתא דקטן אוכל נבילות למ"ד אין ב"ד מצווין להפרישו לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים ופרקינן דלא לספי להו בידים. ותו כל נפש מכם לא תאכל דם ושנינן נמי דלא לספי בידים. ותו אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים ושנינ' דלא ליטמי בידים ועבדינן להו צריכותא התם בלאו הכי אית לן לאוקמי קראי למה לי. מיהו כל מקום ששיטה זו בתלמוד שיש לתרץ תירוץ אחד על הכל למה הוצרכו האמוראין להביא מה שכבר נוח לידחות ובכמה מקומות בתלמוד שיש לשאול כעניין זה. ואידך [עדיות שם] על המחט שנמצאת בבשר שהסכין והידים טהורות והבשר טמא נמצאת בפרש הכל טהור. במשנה דוקנית ובשאר ספרים שכת' בהן עדיות לא מצאתי יותר, וגם בכמה סדר משנה לא מצאתי יותר.
